אדריכלים בביתר עילית

האדריכל הינו מומחה מקצועי בתכנון ערים, בנייה ואדריכלות, שיקום אנדרטאות, תכנון נוף, בנייה, נדל"ן ועיצוב. מאמינים שהוא שחקן מרכזי בשינוי סביבת התחפושות. אדריכלים מצאו את מקומם לא רק בקמפוס הבנייה, אלא גם בישובים עם פחות זיקה לקידום אדריכלי, כמו עיצוב, ארגונומיה וגרפיקה ממוחשבת. המונח נובע מיוונית ἀρχιτέκτων (arkhitekton), מילה המורכבת מ-arkhi (ראש), מילת יחס של חלקיק המשמשת לציון "עליונות", סמכות, אך מעל לכל מחשבה, כלומר אחריות ודאגה של מי שאם היא. שייך לבעלים, נוגע לפעולה, תפעול (טכנאי, מהנדס). מהמונח "אדריכל" הוא נובע מ"אדריכל", ולא להיפך .

מקור מדורג לאדריכלות הוא מונח ספציפי אליו מתייחסים בוגר ומקצוען מיומן, המונח משמש במובן כללי יותר כדי להגדיר את אלה שנכלאים לתכנן את הזיהוי (או ההריסה) של סביבה המושכת את הכלים של האזור ( לדוגמה, מפתחי תוכנה מסוימים או מעצבי תוכנה מכנים את עצמם לעתים קרובות אדריכלים). התואר אדריכל מוגן בחוק, באיטליה כמו במדינות רבות אחרות באירופה, ולכן אין זה לגיטימי להחזיק בתואר זה מבלי להחזיק במאפיינים משפטיים של תואר אקדמי, הכשרה מקצועית וצו כתיבה מקצועי.

עיצוב פנים הוא האומנות והמדע של שיפור הפנים של בניין כדי להשיג סביבה בריאה ואסתטית יותר עבור האנשים המשתמשים בחלל. מעצב פנים הוא מישהו שמתכנן, חוקר, מתאם ומנהל פרויקטים להשבחת האיכות בחלל החדר.

עיצוב פנים הינו מקצוע רב פנים הכולל פיתוח קונספטואלי, תכנון חלל, בדיקות אתרים, תכנות, מחקר, תקשורת עם בעלי העניין בפרויקט, ניהול בנייה וביצוע התכנון.

בעבר, חללי פנים הורכבו באופן אינסטינקטיבי כחלק מתהליך הבנייה. מקצוע עיצוב הפנים היה תולדה של התפתחות החברה והאדריכלות המורכבת שנבעה מהתפתחות תהליכים תעשייתיים. השאיפה לניצול יעיל של החלל, רווחת המשתמש ועיצוב פונקציונלי תרמה לפיתוח מקצוע עיצוב הפנים העכשווי.

מקצוע עיצוב הפנים נפרד ומובחן מתפקיד מעצב הפנים, מונח נפוץ בארה"ב; המונח פחות נפוץ בבריטניה, שם מקצוע עיצוב הפנים עדיין לא מוסדר ולכן, למהדרין, עדיין אינו מקצוע רשמי. בהודו העתיקה, אדריכלים יתפקדו גם כמעצבי פנים.

בתכנון האדריכלים הללו של בתים הודים מהמאה ה-17, נראים פסלים המתארים טקסטים ואירועים עתיקים בתוך הארמונות, בעוד שבימי ימי הביניים ציורי אמנות קיר היו מאפיין נפוץ של אחוזות דמויות ארמון בהודו הידוע בכינויו הבליס.

התופעה האדריכלית תמיד הייתה נוכחת בתרבות האנושית, רכשה מאפיינים, הגדרות, פונקציות, היבטים מרחביים ובונים שלעתים קרובות שונים או אפילו מנוגדים מציביליזציה לציוויליזציה או מעידן לעידן; לכן מתן הגדרה אוניברסלית של אדריכלות ומשימתו של האדריכל אינה קלה. [1] מאז שהאדם רכש יכולות קוגניטיביות כמו להיות מסוגל לארגן את עצמו בציוויליזציה, אדריכלות תמיד הייתה קיימת. האדריכלות נולדה קודם כל כדי לספק את הצרכים הביולוגיים של האדם כגון הגנה מפני גורמים אטמוספריים, ומסיבה זו היא בין הדיסציפלינות הקיימות ביותר בכל הציוויליזציות.

רק מאוחר יותר, עם התפתחות חלוקת העבודה בחברה, נוספו לפונקציה הראשונית פונקציות משניות במספרים הולכים וגדלים. עם הופעת מאפיינים אסתטיים, האדריכלות נולדה גם כאמנות חזותית, אך עם מאפיינים מיוחדים משלה. זה יהיה גם אנדרסטייטמנט לדבר על ערכים אסתטיים שכן אדריכלות טובה היא לרוב תוצאה של ערכים אתיים ומחקר עם גישה כמעט מדעית כיצד לפעול.